פסק-דין בתיק על"ח 29083-11-11

1.         לפנינו ערעור לפי סעיף 43 לחוק שירות התעסוקה, התשי"ט - 1959, (להלן: " החוק ") על החלטת ועדת הערר שליד שרות התעסוקה מיום 19.9.11 (להלן: " הועדה ").

2.         הוועדה דחתה את עררה של המערערת וקבעה, כי הסירוב נרשם כדין, שכן המערערת לא היתה מוכנה לפנות למרכז שיקום לצורך אבחון תעסוקתי.

3.         תמצית טיעוני המערערת :

            המערערת הצהירה בפנינו כי הינה אישה נורמטיבית וכי אין כל צורך בהפנייתה לאבחון התעסוקתי במרכז השיקום והיה על שירות התעסוקה להפנותה לקבלת עבודה.

4.         תמצית טיעוני המשיב :

א.         המערערת רשומה בלשכת התעסוקה במחלקת הבטחת הכנסה החל מאמצע שנת 2010.

ב.         המערערת נשלחה לאבחון תעסוקתי במרכז השיקום, אך לא היתה מוכנה להתייצב שם, שכן לטענתה, אינה זקוקה לאבחון כלשהי, שהן הינה אישה נורמטיבית.

דיון והכרעה

5.         חוק הבטחת הכנסה, התשמ"א - 1980 אינו מזכה מבוטח בגמלת הבטחת הכנסה מבלי שהתייצב בלשכת התעסוקה ויהיה מוכן לעבוד , ועל המבוטח לעשות מאמץ סביר, בתום לב, לעבוד (דב"ע נג / 91-3 מוחמד אבו ג'אמע נ'. שירות התעסוקה פד"ע כג' 297) ,ונקבע כי "הסבירות של המאמץ תלויה ,בין השאר,בסוג העבודה,בענף העבודה,במקום העבודה ובמצב של המופנה לעבודה. ( דב"ע נז/91-7 משייב נ' שרות התעסוקה ,עבודה ארצי,כרך ל(2) 38).

6.         כבר נקבע בפסיקה כי אם דורש העבודה מודיע למעסיק הפוטנציאלי על תנאים מגבילים, אשר מעסיק סביר לא היה מסכים להם, אזי רואים אותו כמי שדחה את הצעת העבודה.  

7.         על משקלו הראייתי של רישום המעסיק על גבי טופס ההפניה לעבודה כבר נפסק על ידי בית הדין הארצי לעבודה, כי הפרקטיקה הנוהגת בבתי הדין כי המשיב מביא את דברו של המשיב כפי שהוא מוצא את ביטויו בטופס ההפניה לעבודה וכי אין כל יסוד לפקפק בדברי המעסיק, אשר אין לו אינטרס מיוחד להציג תמונת מצב שאינה מדויקת (ע"ע 1081/02 סואעד פתחי נימר נ. שירות התעסוקה , ניתן ביום 3.10.02).

8.         במקרה שבפנינו, ובשים לב להלכות אלו, ולאחר שמיעת טיעוני הצדדים ועיון במסמכים בתיק, התרשמנו כי אין כל ספק כי המערערת לא שיתפה פעולה בכל הקשור להפנייתה לקבלתה במרכז השיקום לצורך אבחון תעסוקתי.

            המערערת הצהירה בפנינו באופן מפורש, כי אינה מוכנה גם היום לפנות למרכז השיקום לצורך האבחון, שכן לטענתה מרכז השיקום נועד לאנשים עם צרכים חריגים וכי המערערת הינה אישה רצינית, אחראית, עבדה במשך שנים רבות במפעל זוגלובק, כך שהחלטת שירות התעסוקה בדבר הפנייתה לצורך האבחון לא היתה מוצדקת כלל.

9.         מאחר והמערערת לא היתה מיוצגת, בית הדין אף ניסה לשכנע את המערערת לשקול להסכים לבצע את האבחון התעסוקתי, וזאת על מנת שניתן יהיה אולי לבטל את הסירוב, אך המערערת דחתה את ההצעה והשיבה לבית הדין כי היא עומדת על דעתה שאין כל הצדקה לביצוע האבחון התעסוקתי, וכמפורט לעיל.

            בית הדין אף ניסה לבוא לקראת המערערת, למרות עמדתה זו ובירר עמה באם תהיה מוכנה לקבל כל עבודה שתוצע לה ע"י שירות התעסוקה, ללא צורך בביצוע האבחון התעסוקתי, אך גם הצעה זו לא התקבלה על ידה, שכן המערערת הציבה תנאים בכל הקשור למקום העבודה והמרחק ממקום מגוריה.

            אין לנו, אלא להצטער על כך כי המערערת דחתה את כל ההצעות שניתנו לה ע"י בית הדין, הצעות אשר היו אף על דעת המשיב, וזאת נוכח נסיבותיה המיוחדות של המערערת.

10.        מכל האמור לעיל עולה, כי הסירוב שנרשם למערערת נרשם כדין מבלי שנפל בו פגם משפטי כלשהו, ומשכך דין הערעור להידחות,ללא צו להוצאות.  

11.        לצדדים הזכות לפנות בערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום מקבלת פסק דין זה.

ניתן היום,  י' סיון תשע"ב, 31 מאי 2012, בהעדר הצדדים.